סוכרייה על מקל של פעם: הקסם המתוק של סוכריית התרנגול

ישנם רגעים בחיים שנשמרים בתוך קופסת קטיפה בזיכרון, וריח של סוכר שרוף קלות הוא המפתח שפותח אותה בכל פעם מחדש. אם תעצמי את עינייך לרגע ותנסי להיזכר בטעם המדויק של ימי הקיץ ההם, כשהשמש להטה על המדרכות והחופש הגדול נראה כמו נצח מתוק, סביר להניח שבתמונה הזו תופיע דמותו הגאה והאדומה של התרנגול. הוא לא היה סתם ממתק; הוא היה הכתר של הילדות הישראלית, יהלום אדום ונוצץ שהיה מקובע על מקל עץ מחוספס, מחכה בסבלנות מאחורי דלפק הזכוכית של המכולת השכונתית.

הקסם של סוכריית התרנגול התחיל עוד לפני שהיא נגעה בלשון. הוא התחיל במבט. השקיפות המרהיבה שלה, שתפסה את קרני האור והפכה אותן למעין פנס קסם אדום, גרמה לה להיראות יקרה בהרבה מערכה האמיתי. היו בה קימורים עדינים של נוצות זנב וכרבולת חדה, יצירת אמנות קטנה שנולדה מתוך תבניות ברזל כבדות ולוהטות. כשקיבלת אותה לידייך, הרגשת כאילו את מחזיקה שרביט קסמים. המגע של הצלופן המרשרש, שהיה דבוק לעיתים לסוכרייה בגלל הלחות הישראלית, היה צליל הפתיחה של טקס שלם של עונג צרוף.

היו כאלו שמיהרו לנגוס בה, חסרות סבלנות לגלות את ליבת הסוכר, אך רובנו ידענו שהדרך הנכונה ליהנות מהתרנגול היא להאט את הזמן. ליקוק אחר ליקוק, השכבות האדומות היו נמסות לאיטן, משאירות על הלשון והשפתיים חותם של צבע עז שבישר לכולם מרחוק: היום היה לי מזל, היום זכיתי במתוק. הטעם עצמו היה פשוט ונטול יומרות, תערובת של קרמל עדין עם תמצית פירותית שלא דמתה לשום פרי אמיתי בטבע, ובכל זאת הייתה הטעם הכי מדויק בעולם. זה היה טעם של פרס על התנהגות טובה, טעם של טיול עם סבא, טעם של חגיגה בכיכר העיר.

מעניין לחשוב איך ממתק כל כך בסיסי הצליח לשרוד את כל גלי המודרניזציה. עברנו דרך מסטיקים ממולאים בנוזל, סוכריות קופצות, שוקולדים בלגיים וקינוחים מולקולריים, אבל התרנגול נשאר יציב על משמרתו. אולי זה מפני שהוא מייצג תום שקשה למצוא היום. הוא לא ניסה להרשים באריזה מנקרת עיניים או בהבטחות לפרסים בתוך השקית. הוא היה פשוט הוא – תרנגול אדום על מקל עץ. הפשטות הזו היא שהפכה אותו לאייקון, ליצירה שמעוררת בנו געגוע לא רק לממתק, אלא למי שהיינו כשחייכנו עם שיניים צבועות באדום.

גם היום, כשאת רואה את התרנגול בדוכן בשוק או בחנות נוסטלגיה, הלב מחסיר פעימה. יש משהו מרגש בידיעה שהנוסחה לא השתנתה, שהצבע נשאר אותו צבע ושמקל העץ עדיין שם, מזכיר לנו שהדברים הטובים באמת לא צריכים שכלולים. הסוכרייה הזו היא עדות חיה לכך שזכרונות לא חייבים להיות מורכבים כדי להיות עוצמתיים. לפעמים כל מה שצריך זה קצת סוכר, חום והרבה אהבה כדי ליצור משהו שיחזיק מעמד דורות שלמים. היא מזכירה לנו את הריצה המיוזעת אחרי האוטו גלידה, את ריח האדמה אחרי הגשם הראשון ואת התחושה שכל העולם פרוש לפנינו, צבוע באדום בוהק ואופטימי.

סוכריית התרנגול היא השגרירה של הפשטות בתוך עולם עמוס. היא מזמינה אותך לעצור, לקחת נשימה עמוקה ולזכור שפעם, אושר גדול היה יכול להגיע בצורה של ציפור קטנה על מקל. היא מחמיאה לכל מי שאוחזת בה, כי היא מוציאה מאיתנו את הילדה הקטנה שעדיין מתפעלת מהדברים הפשוטים, זו שיודעת שהקסם האמיתי נמצא בפרטים הקטנים, המתוקים והנוצצים ביותר של החיים.